<h1>רא"ש — יומא פ"ח סימן כ"ח</h1>
<h2>דף מה:</h2>
והולכין לבית הכנסת ונהגו שהחזן מוציא ספר תורה ואומר כל נדרי ואסרי וכו' דנדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה. ומתכוונין להתיר הנדרים החרמות והשבועות אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש. ואינו נראה לר"ת דהתרה זו אינה מועלת וכו' דקיימא לן כרב פפא בפ' השולח [גיטין ל"ה ע"ב] דצריך לפרט את הנדר, ועוד שהחזן שאומר כל נדרי מי התיר נדרו דתנן [נגעים פ"ב מ"ה] כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. והיה אור"ת שמנהג זה נוהג על פי הלכה של נדרים דתנן התם [נדרים כ"ג ע"א] ראב"י אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו אומר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. וקאמרינן עלה בגמ' וכו'. הכי קאמר הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו מדירו נדרי זרוזים. הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה כולה הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר וכו'. ועל פי הלכה זו נהגו לומר כל נדרי ביוה"כ להתנות על התנאים של שנה הבאה שאם ידור אדם בכעסו ויהא שכוח התנאי שלא יתקיימו נדריו ובשביל שביוה"כ מתקבצים כל העיר בבית הכנסת נהגו לומר ביוה"כ. וגם מצינו בספר יחזקאל [מ' א'] דקרי יוה"כ ראש השנה. והגיה ר"ת במחזורים מיום צום כפורים זה עד יוה"כ הבא עלינו. וגם יש לומר דנדרנא ודאשתבענא כלומר מה שאני עתיד לידור ולישבע. וגם יש לומר כולהו אחרטנא בהון כלומר אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהו בטלים. ומיהו נראה כמנהג הקדמונים ולשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה ומתירין אותם כדי להציל מן העונש וכך אומר אותו ג' פעמים וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו. והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם נדרו.
